תברחו! מדוע זה ממש לא משנה אילו נעלי ספורט אתם נועלים

אין בזבוז זמן גדול יותר מאשר שיחה ארוכה עם פונדמנטליסט ריצה יחף – על פי מחקר מדעי חדש.

 

אני לא מתנגד לריצה: אני רץ ברוב הימים, כדי להישאר בכושר ולנשום אוויר צח, ובגלל שזה בריא יותר מסמים משפרי מצב רוח. כמו כן, זו פעילות חברתית: יצרתי חברים טובים דרך מועדוני ריצה מקומיים.

עם זאת, היבטים חברתיים מסוימים לגבי בילוי זה משעממים אותי עד ייאוש, בראש הצמרת השעמום נמצאים דיבורי סרק על נעלי ריצה . המשתנה המוזר ביותר נובע מקהילות כנסיית היחפים והמינימליסטים (Church of Barefoot and Minimalist): אנשים אחוזי דיבוק באופן לא ברור בלהט משיחי  לגבי היתרונות האפשריים הקיימים בריצה בנעליים, אשר בסופו של דבר, פחות מרופדות.

אין הפוגה מהקשקושים שלהם על איזה דגם יותר מגניב, קל, מהיר; אילו נעליים מספקות את התחושה "הכי אמתית", בעלות פחות ריפוד, "נפילת עקב" אופטימלית, בלה, בלה, בלה. זה כמעט מספיק כדי לגרום לי להשליך את נעלי הנייקי התשושות שלי לפח האשפה ולפתח הרגל שתייה מופרזת. למרבה המזל אני לא היחיד ששם לב לשטויות האלה. מחקר חדש מתוך British Journal of Health Psychology מצא כי דעות האצנים לגבי נעליים לא רק אינן עקביות אלא גם חסרות היגיון – אם לא על גבול הפנטזיה.

בין אם לריצה יחפה או בנעליים מינימליסטיות יש יתרונות מעבר למשקל הקל (יתרון מובן מעליו), זאת אני לא יודע. גם לא בדיוק אכפת לי. הניכוי שלי, המבוסס על שנים של ריצה ושיחות עם רצים אחרים, הוא שאלה הרצים הרבה, רצים מהר יותר; אלה המתאמנים בתדירות ובהדרגתיות סובלים מפחות פציעות; למותג/יצור/דגם הנעל יש השפעה זניחה.

למשועממי הנעליים, הבחנות הגיוניות אלה כה חסרות משמעות, עד כדי חילול הקודש. יש עוד קילומטראז' רב שניתן להפיק מרעיונות המתאימים להגדרה של הגיל שלנו: אתם קונים עוד דברים. אם כי היותם פוריסטים וקמצנים, רצים מעדיפים את הסחורה שלהם במסווה של אנטי-מסחרי, למשל "הנעליים היחפות" האוקסימורוניות.

אני אתעלם מההגבלות של המחקר הנ"ל – לדוגמה, העובדה שהוא כלל ראיונות עם רק שמונה אנשים אשר רצים כפנאי – ובמקום זאת מתמקד "בניתוח התימטי" חסר הספק שלו. מטרת המחקר הייתה לקבל אחיזה על האופן שבו אנשים תופסים ריצה יחפה, והיא זיהתה את הנושאים הדומיננטיים הבאים:

 

'ריצה יחפה היא טבעית יותר'

 

אנו רצים עם נעליים בעלי סוליה קשיחה על מספר משטחים הגיוניים: משטח בלתי סביר. ביקרתי באתיופיה והתאמנתי עם מתמודדים קשוחים אשר מסתובבים יחפים ומשתמעים כהגיון כלכלי, אך לא כך הדבר. במקום זאת, הם מגרדים כסף יחד כדי לקנות נעליים בלויות, ישנות ויד שנייה ממתאמנים אשר רק כך יכולים להרשות לעצמם. ובתוך החור הזה, מתאמנים כבדים, תנו לי לספר לכם, הם אכן רצים מהר; מהר יותר ממני, וסביר להניח שגם מכם. לכו תבינו.

 

'ריצה יחפה היא קיצונית'

למרות התפיסה שריצה יחפה "טבעית יותר", המרואיינים תייגו זאת "כקיצונית", "משוגעת" ו"מוזרה". זווית הראייה מכירה במרומז – לפחות, הגיון חלקי – להתעלות על הטבע שלנו, האנשים הנועלים נעליים אשר מועילות לנו. עדיין מעודד שניתן לומר שמדובר ב"כת" של  בבודדים הרצים יחפים לצד אופנות אחרות כמו פיילו ודיאטות קיטו.

"אני חושב שבונים התמכרות" אומרת אנני, "סובלנות לפעולות מסויימות. אתה צריך להתחיל לעשות את מה שמוזר יותר וקיצוני יותר."

מילים חכמות, אנני. מריצה יחפה, זה מדרון חלקלק לתחתית אשר אחדים יכולים לטפח תקווה לאחרים על ידי פעולות; ולא קירות.

 

'נעלי ריצה צריכים לספק תמיכה'

מספר משתתפים במחקר נראים ברעיון התמיכה – אך ללא הסכמה ביניהם על איזה הקשר של תמיכה בנעליים הם מתכוונים. מרואיין אחד טען שהליכה יחפה יותר תומכת, כאשר אחרים, כאשר אחרים מספקים "תמיכה" כשם נרדף עם "מרופדים היטב". היו המון דיבורים אודות תמיכה כתמיכה מעורפלת אשר איכשהו ממשיכה לרקום עור וגידים ומגינה מפני פציעות.

 

ליז, למשל, תומכת בנעליים מתאימות: "כן, רק בגלל שהן תמיכה ומשאירות את העקב במקום." היכן התמיכה של העקבים של ליז מסתיימים, השם יודע.

אמה התפרצה: "אני רוצה לוודא שהנעלים שלי תומכות בכפות רגליי, הרגליים שלי, והברכיים שלי במיוחד."

from Nimrod & More: Blog http://www.nimrod.co.il/%D7%AA%D7%91%D7%A8%D7%97%D7%95-%D7%9E%D7%93%D7%95%D7%A2-%D7%96%D7%94-%D7%9E%D7%9E%D7%A9-%D7%9C%D7%90-%D7%9E%D7%A9%D7%A0%D7%94-%D7%90%D7%99%D7%9C%D7%95-%D7%A0%D7%A2%D7%9C%D7%99-%D7%A1%D7%A4%D7%95%D7%A8%D7%98-%D7%90%D7%AA%D7%9D-%D7%A0%D7%95%D7%A2%D7%9C%D7%99%D7%9D